התקשרות


כל אדם יכול להבין מהי התקשרות, בראש ובראשונה כי התקשרות היא לא עוד תיאוריה פסיכולוגית או גישה טיפולית. התקשרות היא פשוט ההסבר של מערכת ההפעלה שלנו. של התוכנה האנושית.
ברגע שאנחנו שומעים התקשרות אנחנו מהנהנים בהסכמה: נכון, זה אני, ככה אני מרגיש! בדיוק!
התקשרות מסבירה מה אנחנו צריכים, מה אנחנו עושים כשזה לא ניתן לנו באופן מספק ואיך זה משפיע על עיצוב האישיות שלנו ועל מערכות היחסים שלנו.
העקרון היסודי של ההתקשרות היא שהאדם נולד ומתעצב בתוך קשר, הוא זקוק לקשר, הוא נפצע בקשר ולכן הוא גם יכול להתרפא באופן מלא רק בתוך קשר.
הצורך הזה בקשר הוא מיום הלידה ועד יום הפטירה. אין רגע בחיים בו אנחנו לא זקוקים לקשר בטוח ויציב. במהלך החיים אנחנו לא צועדים מתלות מלאה לעצמאות מלאה אלא מתלות ליכולת להיות בעצמאות וגם בתלות.
אדם בריא יכול לנוע בין עצמאות לתלות.
כאשר יש קשר חזק, יציב ובריא האדם הבוגר יכול לחוות את רגעי הלבד שלו באופן מופלא ומיטיב, הוא פנוי לממש את עצמו ויכול להיות בקשר מלא עם עצמו ועם צרכיו.
הקשר הוא הבסיס הבטוח של האדם ממנו הוא יוצא אל העולם, חוקר, מתנסה, צומח ומתרחב.
הכחשה של צרכי התלות שלנו מביאה אותנו להתנכרות לחלקים בריאים ביותר בנפשנו ולצרכים פיזיים ורגשיים ראשוניים. התוצאה היא מנגנוני ויסות ופיצוי לא יעילים ולעיתים הרסניים כגון: ניתוק רגשי, דכאון, חרדה, התמכרות, אובססיות והגנות נוקשות אחרות.
יש 3 הבדלים בין התקשרות מבוגרים להתקשרות ילדים :
הראשון הוא שבהתקשרות מבוגרים הרבה פעמים הקשר מוחזק באופן סימלי ואין נוכחות קונקרטית של בן/ בת הזוג ובכל זאת הקשר קיים ומורגש היטב, שלא כמו אצל התינוק שזקוק לנוכחות הקונקרטית של האם רוב הזמן.
השני הראשון הוא שהתקשרות מבוגרים היא הדדית וסימטרית.
השלישי הוא שבהתקשרות מבוגרים ישנה גם מיניות.
כל שאר המרכיבים של קשר בוגר מיטיב זהים לחלוטין לקשר ילדות מיטיב.
התקשרות מתרחשת גם בממד הנפשי – רגשי וגם בממד הפיזי.
הדרך הטובה ביותר להרגעה של תינוק היא החזקה יציבה ומגע רך, גם התקשרות מבוגרים כוללת בתוכה מגע עדין וחם וחיבוק מחזיק.
התקשרות קשורה גם לדאגה, טיפול ואיכפתיות.
אבל בראש ובראשונה התקשרות טובה קשורה ל: מעורבות רגשית, הענות ומושקעות.
מערכת התקשרות בריאה פועלת באופן פשוט:
כשיש צורך, רגשי או פיזי, הצורך מובע באופן בהיר ולא מאיים על ידי מי שנזקק כרגע לשני. (במערכת של אם- ילד, מדובר כמובן בתינוק), השני קורא את אות המצוקה ומתגייס להיענות מיטיבה ומותאמת.
הצורך נענה, יש רגיעה, מערכת ההתקשרות נכבית, ויש חזרה לשקט, מנוחה או עשיה של כל אחד מהצדדים.
המערכת הזו גם מספקת את הצרכים של מי שקרא לעזרה, אבל גם מתגמלת את הנענה באופן מופלא, האדם שהצליח לספק את האחר מרגיש קומפוטנטי, בעל יכולת ומזין.
אבל מעל לכל זה ישנו רווח משותף ל2 הצדדים: שניהם מרגישים שהם לא לבד בעולם, שיש מישהו אחד לפחות שאם הם יצטרכו אותו ירצה להיות שם בשבילה.
זה המקום שבו נכנסת האבולוציה :
ברמה האבולוציונית המין האנושי, בראש כל משפחת היונקים, הוא יצור של קשר.
אנחנו חיים במשפחות ולא בבודדים. הקשר הוא אמצעי הישרדותי ואנחנו יודעים שבהיסטוריה האנושית מי שלא היה לו מבוגר שהגן עליו ודאג לצרכיו, לא שרד.
ברמה של הישרדות נפשית, בריאות נפשית וצמיחה, אנחנו יודעים שגם מי שהצליח לשרוד פיזית בקשר מתעלל או מזניח לא צלח באופן מיטבי את משימות ההתפתחות שלו ולכן לא יוכל לחיות חיים בוגרים מלאים.
מושג נוסף שנכנס כאן הוא: ויסות רגשי.
מערכת העצבים שלנו מחווטת לזהות מצבי סכנה, מבפנים או מבחוץ.
כשהמערכת מזהה סכנה היא יכולה לנקוט ב3 טקטיקות הישרדותיות:
להילחם, לברוח או לקפוא. כל הטקטיקות הללו יעילות נגד סכנה אך מחירן הוא כבד ויעילותן חלקית.
הטקטיקה הטובה ביותר המאפשרת לנו לחזור ממצב סכנה למצב בטחון בלי לשלם מחיר ולווסת את הגוף ואת מערכת העצבים באופן יעיל היא הפניה אל הקשר ובקשת ההרגעה או התמיכה מאדם קרוב.
המחקר העדכני על מערכת העצבים ועל ויסות רגשי מוכיח שתופעות פיזיולוגיות רבות הן תוצאה ממנגנוני ההישרדות והויסות הלא יעילים.
רבות מהחרדות הן תוצאה של עוררות יתר של מערכת עצבים שלא ווסתה באופן יעיל אלא הופעלה במצב בריחה.
דכאון וניתוק רגשי הם תוצאה של קפיאה או כיבוי.
ותוקפנות או שליטה הם תוצאה של לחימה.